שיטות
למה יש כל כך הרבה שיטות לקשירת ציצית?
הסיבה למגוון הרחב של שיטות הקשירה היא חוסר בהירות של הגמרא כיצד בדיוק לקשור ציצית, מה שמוביל למגוון רחב של פרשנויות על קשירת ציצית. למטה, ננסה לכסות את השיטות השכיחות יותר, וגם את המקורות שלהן.
רמ"א (אשכנזי רגיל)
רמ"א, או אשכנזי רגיל, כפי שאנחנו אוהבים לקרוא לו, היא השיטה הנפוצה והמוכרת ביותר לקשירת ציצית. היא הוצגה למעשה לאחר אובדן התכלת. הגימטריא של ציצית, בתוספת 5 הקשרים ו-8 החוטים, שווה ל-613, מזכירה לנו את 613 המצוות. בנוסף, 7+8+11+13=39, שהיא אותה גימטריה כמו 'השם אחד', השם הוא אחד. שיטה זו נוהגים בה רוב היהודים האשכנזים וכמה מרוקאים, ולמרות שבעקרון יש להשתמש בה רק כאשר קושרים עם חוטים לבנים, רבים מהאשכנזים משתמשים בה גם לתכלת.
רב עמרם גאון
שיטת רב עמרם גאון היא די פשוטה ודומה בתהליך הקשירה לשיטה האשכנזית הרגילה. עם זאת, היא רלוונטית רק לתכלת. היא מתבצעת על ידי עטיפת שלוש לולאות של שמש לבן, ואז התכלת 3 פעמים, ואז הלבן שוב, בסך הכל 13 חוליות. שיטה זו, עם זאת, אינה נפוצה מאוד, נוהגים בה רק כמה קהילות בבליות וספרדיות.
גר"א
שיטת גר"א דומה מאוד לשיטת רב עמרם גאון. ההבדל המרכזי הוא שבעוד שרב עמרם גאון יש לו קשר כפול אחד, אחד בהתחלה, גר"א מחלק 5 קשרים כפולים בין 13 הקבוצות, מחלק אותם 4-4-4-1. שיטה זו נוהגת בה ישיבות ליטאיות ומיתנגדים, כמו גם כמה אשכנזים.
חינוך
שיטת החינוך דומה מאוד לשיטת הגר"א (וגם לרב עמרם הגאון) חוץ מהתבנית שבו מחולקות 13 הקבוצות. הגר"א מחלק 4-4-4-1, בעוד שהחינוך הולך 3-3-3-4. שיטה זו בדרך כלל נוהגים בה אשכנזים שלוקחים על עצמם את מצות התכלת.
רא"ש
שיטת הרא"ש (רבינו אשר) כמעט זהה לשיטת החינוך, חוץ מהזה שהראש סבור שדרושים 7 חוּלְיוֹת תכלת ו-6 חוּלְיוֹת לבן, בניגוד לשיטות החינוך, גר"א ורב עמרם הגאון, שסבורים שדרושים 6 תכלת ו-7 לבן. תהליך הקשירה, עם זאת, בחלק השלישי, החינוך הולך לבן-תכלת-לבן, בעוד שהראש שוב הולך תכלת-לבן-תכלת. שיטה זו אינה נפוצה כיום.
ראב"ד
שיטת הראב"ד היא אותה שיטה כמו אשכנזית רגילה, חוץ מזה שכאשר קושרים תכלת השמש מוחלף בכל לולאה, לסירוגין בין שמש תכלת לשמש לבן,בדפוס של 7-8-11-13. בדרך כלל, שיטה זו משמשת יהודים עם שורשים בדרום צרפת, שהייתה ביתו של הראב"ד עצמו.
רב שכטר
שיטה זו דומה מאוד לאשכנזית, חוץ מסדר הקשירה ושכאשר קושרים תכלת, משתמשים ב-4 חוטי תכלת. שיטה זו כוללת סך של 7 חוּלְיוֹת של 7, מתחילה ומסתיימת עם שלוש סיבובים של לבן. שיטה זו נוהגת בעיקר על ידי תלמידי YU, וגם חלק גדול מהקהילה היהודית-אמריקאית.
ספרדי רגיל
הספרדי הרגיל דומה מאוד לשיטת האשכנזי, אלא שבניגוד לשיטת האשכנזי, שבה השמש פשוט עוטף את שאר החוטים, השמש עצמו עטוף מתחת לכל לולאה, מה שיוצר חידוק. עבור הטלית הגדולה, משתמשים בדפוס 7-8-11-13, בעוד שעל הטלית הקטנה, היא קשורה בתבנית 10-5-6-5, המייצג את ראשי תיבות של שם ה': י-ק-ו-ק. שיטה זו נוהגת כמעט על ידי כל הספרדים, וכמה חרדים.
אר"י/ראדזין (חב"ד)
בעוד ששיטה זו, שהוצגה על ידי האריז"ל במאה ה-16, דומה מאוד לספראדי הרגיל, היא שונה ברכיב מרכזי אחד: בעוד ששיטת הספראדי עוטפת את השמש פעם אחת מתחת לכל לולאה, חב"ד עוטפת אותו 2-3 פעמים, מה שיוצר דפוס דמוי סולם, בניגוד לסלילי של הספרדים. עבור שיטה זו, דפוס 7-8-11-13 נמצא הן בטלית הקטנה והן בטלית הגדולה. שיטה זו משמשת כמעט רק על ידי חב"ד.
רמב"ם
שיטה זו היא מאוד ייחודית ומסובכת. לרמב"ם יש 7 או 13 חוליות, וכל חוליה מורכבת מ-3 לולאות המוסתרות מתחת לעצמן כדי ליצור קשר מתמשך. כל לולאה, חוץ מהראשונה והאחרונה, היא של תכלת. שיטת הרמב"ם יכולה לשמש גם לציציות לבנות, ונוהגת בדרך כלל על ידי יהודים תימנים, וכמה יהודים ישראלים עבור תכלת.
בן איש חי
שיטה זו, הנובעת מההקדמה של בן איש חי לפרשת לך לך, דומה מאוד לספרדי הקלאסי, אך יש סדר שונה מאוד שבו היא נקשרת, שכן לאחר 3 לולאות, השמש מקופל בין 4 החוטים, מה שיוצר חוליות, דומות לרמב"ם, אך מחולקות בין 5 קשרים, בהתאם למדרש בתנחומא. מנהג זה נוהג בדרך כלל על ידי יהודים עיראקיים, למשל הרה"ג רפי סייג שליט"א.
תוספות
שיטה זו היא ייחודית מאוד, נגזרת מתוספות למנחות דף 43 דיבור המתחיל "ולא יפחות". התוספות פסקו שהיא קשורה ב-4 חוטים לבנים ו-4 חוטי תכלת, ורק 7 חוליות משמשות, מה שיוצר דפוס המזכיר את שיטת הגר"א. שיטה זו בדרך כלל נוהגים בה כמה אשכנזים.
אז איזו שיטה יש להשתמש כדי לקשור ציצית?
כאשר קושרים רק עם פתילים לבנים, התשובה פשוטה; אשכנזים קושרים אשכנזי, ספרדים קושרים ספרדי, וכו'. השאלה האמיתית היא לגבי תכלת.
מדארייתא, החובה היחידה לציצית היא קשר וכמה סיבובים. עם זאת, מדרבנן, יש גם דרישה ל"חוליות". הגמרא מסבירה שחוליות הן 3 סיבובים, ואומרת שצריכים להיות "בין 7 ל-13". רוב הראשונים מבינים שזה מתייחס למספר החוליות, ורוב השיטות נקשרות כך, במיוחד רמב"ם 7 ורמב"ם 13, שכל אחת כוללת 7 ו-13 חוליות של 3 סיבובי תכלת. עם זאת, ישנן שיטות שיש להן חוליות של גם תכלת וגם לבן, לדוגמה, גר"א. ראשונים אחרים, לעומת זאת, מבינים שה-3 סיבובים מתייחסים למספר סיבובי התכלת, וכל חוליה יש לה בין 7 ל-13 סיבובים, כמו בשיטת הראב"ד.
נושא חשוב נוסף הוא מספר הקשרים. ישנה מחלוקת בין הראשונים מהו קשר, אם כי השיטה המקובלת היא 4 פתילים קשורים עם 4 פתילים כדי ליצור קשר. מבחינה מקראית, רק הקשר הראשון נדרש, ורבות מהשיטות, כמו רמב"ם ורב עמרם גאון, יש להן רק קשר אחד. עם זאת, בהתבסס על מדרש בתנחומא, רוב השיטות יש להן 5. אז איזו שיטה יש להשתמש כאשר קושרים תכלת?
רב שכטר פסק במקור שעלינו, הן אשכנזים והן ספרדים, לקשור עם שיטת הרמב"ם, שכן יש לו את המסורה העתיקה ביותר, ורב דוב ליאור מחזיק גם כן בכך, כמו גם ר' אהרון ליכטנשטין זצ"ל (עם זאת, בנו רב משה מחזיק בגר"א). לעומת זאת, רב שכטר כיום מחזיק בשיטה לפי הבנתו של התוספות, וממליץ על כך או על שיטת התוספות לאשכנזים. הגר"א, חינוך, ראב"ד ואריז"ל (אם כי יותר לחב"ד) גם טובים, כמו גם הרמב"ם, לפי כמה פוסקים. עבור ספרדים, הרמב"ם הוא אידיאלי, אם כי בן איש חי בסדר, כמו גם אריז"ל. עם זאת, אשכנזי קלאסי/7-8-11-13 לא ישומש לתכלת, כמו גם ספרדי קלאסי. למרות שהם בשימוש הנפוץ ביותר היום לציצית, הם הוצגו לאחר אובדן התכלת.